אז, כולם טסים לשארם א שייח פתאום? אבל אנחנו חייבים להיות שונים. ולמה שנרצה לנסוע לאן שכל העולם נוסע כרגע? וחוץ מזה, סיני לא התחילה וגם בטוח לא מסתיימת בחוויית הנופש בשארם א שייח. הגיע הזמן להיזכר בסיני המקורית, סיני שיש בה מלונות בטאבה, נואיבה ואזורים קלאסיים נוספים. אנחנו לוקחים על עצמנו את המשימה להזכיר ועל הדרך גם לספר האם הצהרת יציאה מהארץ עדיין בתוקף.
לשארם יש צ'ארם
בואו נדבר שנייה על שארם. כמו שקרה לנו עם דובאי, המקום הזה לא תמיד היה נגיש מבחינתנו. נכון, לא באמת היינו חייבים טיסה על מנת להגיע עד לשם, בכל זאת מרחק של כמה שעות נסיעות ממעבר גבול טאבה, אבל עדיין עבור רובנו היה מדובר בעולם רחוק ומעט בלתי נגיש.
ואז, בבת אחת משנים לנו את זה. אז נכון, שארם א שייח היא מקום מוכר ואהוב בכל העולם. יש למקום קהל מעריצים משל עצמו, שחוזר כל שנה, פחות או יותר כמו שיש אנשים שאוהבים לנסוע לטוסקנה. בגדול מדובר במקום מפנק במיוחד, שההגדרה של נופש בגן עדן זו ההגדרה המדויקת שלו. אז איפה בכל זאת מצאנו את הבעיה?
שארם נטול צ'ארם
הבעיה טמונה בזה שלא משנה כמה קסם יש לשארם, היא נטולת הקסם הטהור של סיני, שלשמו אנחנו בכלל אוהבים לנסוע ולבקר באזור. מה הכוונה?
סיני הוא המפלט שלנו מהרעשים של החיים הרגילים שלנו, במקום בו רק אנחנו, הים, ההרים והחול נפגשים ואין צורך במילים או במעשים כלשהם. כך סיני הייתה בשבילנו תמיד וכך זה גם ככל הנראה יישאר. שארם א שייח מגיעה לשנות לנו את החוויה ועושה את זה בצורה כה טובה, שזה מעט הורס את הקסם.
לשמר את הקסם
אז בעצם הגדרנו את המטרה הראשית שלנו – לשמר את הקסם בכל האמצעים. ואיפה הקסם שוכן, אם לא בצעד הראשון שלנו בסיני – באזור טאבה. אחרי שעוברים את ביקורת הדרכונים וממלאים הצהרת יציאה מהארץ (למרות שכבר כמעט ולא מבקשים אותה, עדיין מוטב למלא ולהיות ערוך לכל תרחיש), מחליטים שנשארים באזור.
למה להישאר באזור?
כי למה לא בעצם. בצורה זו, אנחנו מספיק קרובים לארץ, יש פה בתי מלון טובים וגם לא חסר מקומות עממיים מעט יותר. יש פה שני קזינו, רק למקרה שיתחשק לנו לנסות את מזלנו (למרות שכדאי לדעת לעצור בזמן).
מה עושים מסביב?
בנוסף, תמיד אפשר להנות מקצת אתגר ולצאת לטיולי ג'יפים באזור, לעשות קצת צלילה (אל דאגה, גם אם פחות טובים בזה, יש מי שידריך אותכם), לרכב על כמה גמלים, לטפס על כמה הרים ולראות כמה שקיעות יפות במיוחד.
אם ציוויליזציה חסרה לנו
שנייה לפני ש"נתפשר" על האופציה של הגעה לשארם א שייח, נוכל לעצור בנואיבה. עיירה, שהתפתחה בצורה מופלאה בכמה שנים האחרונות. אז פרט לרחובות וכמה בתי עסק "אמיתיים", יש פה גם טבע שכיף לחקור – קניונים, וואדי. ביקשנו ציוויליזציה – קיבלנו ציוויליזציה. מאיזושהי סיבה זה גם לא מרגיש מספיק ציוויליזציה? בסדר השתכנענו, נשלב גם את שארם א שייח בטיול.
חלק מהרשימה
אם בכל זאת, מצאנו את עצמנו אבודים לחלוטין ללא כל הפינוקים של הציוויליזציה וממש חייבים את הפינוק האולטימטיבי שמוצע לנו בשארם א שייח, תמיד אפשר לעלות על רכב ובמרחק של כשלוש שעות נסיעה ממעבר גבול טאבה מגיעים לשארם א שייח.
שם כבר מחכים מועדונים וקניונים, בתי קפה ומסעדות רחוב, דולפינריום ופארק מים ושאר פלאי טכנולוגיה דוגמת קליטה בכל אזור ומים חמים זורמים. הכל בשביל שנרגיש שחוויה של טיול בחו"ל לא פסחה עלינו ואנחנו באמת ובתמים חצינו גבול למדינה אחרת ונמצאים באתר נופש אמיתי, שבו סביר להניח נשמע לא רק עיברית אלא עוד כמה שפות.
ובעצם אולי כדאי לכולנו לתת צ'אנס לצ'ארם של שארם להשפיע עלינו, להראות לנו את הצד הנוסף של סיני ולאזן בין חווית חוסר הציוויליזציה האהובה עלינו לבין חווית האקסטרה ציוויליזציה שיש באזור. מיקס מרכיבים יוצר את הקוקטיילים הטובים ביותר. או, זה לפחות מה שסיפר לנו. אבל פה, זה כבר סיפור אחר לחלוטין.